מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' נ' רשות הניקוז עמק זבולון

פסק דין

לפניי ערעור שהגישו המערערות – הזוכות, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אבי כהן מיום 21.2.10, לפיה נדחתה טענת הבקשה בטענת "פרעתי", שהגישה המשיבה – החייבת.

ערעורן של המערערות נוגע לסיפא של החלטת הרשם לפיה ציין הרשם כי למשיבה שמורה האפשרות להגיש בקשה חדשה ומסודרת וכדין בטענת פרעתי אך ורק לגבי טענות חדשות שלא נטענו בטענת הפרעתי אשר נידונה והוכרעה על ידי הרשם הנכבד.

לטענת המערערות החלטה זו ניתנה על ידי הרשם הנכבד בחוסר סמכות.

בהתאם להחלטתי מיום 8.4.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים מצאתי כי החלטת הרשם בדין יסודה ולפיכך דין הערעור להידחות.

אקדים ואציין כי סבור אני כי לא היה מקום להגיש הערעור, ובהגשתו רתמו המערערות את העגלה לפני הסוס, ואסביר.

טוענות המערערות נכונה כי כאשר מוגשת בקשה בטענת פרעתי ורשם ההוצל"פ דן בבקשה ונותן החלטה, דין החלטה זו כדין פסק דין וככל שלא מוגש ערעור במועד, הופך פסק הדין לפסק דין סופי ואף צד אינו רשאי לשוב ולטעון את הטענות שנדחו. לממצאים של ראש ההוצאה לפועל שנקבעו בהחלטה לפי סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, יש תוקף של מעשה בי-דין לעניין הממצאים שנקבעו בה. ואולם, כפי שגם מציין המלומד ד' בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", חלק א' בעמ' 208, ניתן לסייג קביעה כללית זו במספר סייגים:

"(א) אם נפרע החוב או נתקיימו נסיבות חדשות אשר משחררות את החייב ממילוי פסק הדין, לאחר שקודם לכן נדחתה טענת "פרעתי", שוב אין מניעה להגיש בקשה חדשה לפי סעיף 19, מכיוון שבהגשת בקשה כזו אין סתירה להחלטה קודמת; (ב) כמו בכל מקרה של תחולת מעשה בי-דין, אם נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לאחד הצדדים וגם לא היו יכולות להיות ידועות לו בעת הדיון, ניתן לפתוח את הדיון מחדש; (ג) בדיון בטענת "פרעתי" חייב ראש ההוצאה לפועל לצאת מתוך הנחה בדבר תוקפו המחייב של פסק הדין שסביבו מתנהל הדיון....."

בהתאם לאמור, החלטת רשם ההוצל"פ לפיה פתוחה בפני המשיבה הדרך להגיש בקשה חדשה בטענת פרעתי ולהעלות במסגרתה טענות חדשות שלא נדונו והוכרעו על ידן במסגרת הבקשה הקודמת שהוגשה – ניתנה בסמכות.

מעבר לאמור אציין כי הערעור רובו ככולו עוסק באמרה אגבית של רשם ההוצל"פ שנאמרה בסיפא להחלטתו, ולא היוותה בסיס להחלטתו העיקרית שממילא דחתה את טענת הפרעתי שהגישה המשיבה. לפיכך, הנני סבור כי אף אם היה ממש בטענת המערערות הרי שזו הקדימה את זמנה שהרי מקומה של זו היה להיות מועלית במסגרת בקשה חדשה בטענת פרעתי שתוגש על ידי המשיבה – אם וכאשר תוגש כזו על ידה.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, דין הערעור להידחות בזאת.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות בערעור.

הנני מורה לגזברות בית המשפט להשיב לידי המערערות הפיקדון בסך 5,000 ₪, אשר הופקד על ידן בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטתי מיום 15.3.10.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: